פסק-דין בתיק ת"ק 36219-01-12

גרסת התובע

1.       ביום 17.6.10 פגע רכב בו נהג הנתבע (להלן: "רכב הנתבע") ברכבו של התובע מסוג סוזוקי (להלן: "רכב התובע"). רכב הנתבע ביצע פניה שמאלה, התפרץ לנתיב נסיעה ישר בו נסע התובע, חסם את מסלול נסיעתו וגרם להתנגשות בין שני כלי הרכב.

2.       התובע טען כי כתוצאה מהפגיעה נגרם לרכבו נזק ישיר בסך 16,719 ש"ח וכן נגרמה הוצאה בגין עלות שכר טרחת שמאי בסך 1,400 ש"ח. הנתבעת אומנם הכירה במרבית הנזקים,  אך קיזזה מכלל הנזקים סך  2,637 ש"ח בגין אשם תורם (בטענה כי מדובר בצומת) וסך  571 ש"ח בגין שרידי רכב.

הסכומים שנתבעו על ידי התובע הם: 1,450 ש"ח בגין "בטלות רכב", 571 ש"ח בגין החזר קיזוז השרידים, 2,637 ש"ח - החזר הקיזוז בגין טענת אשם תורם ו-800 ש"ח בגין עלות הזמנת חוקר תאונות.

גרסת הנתבעים

3.       לגרסת הנתבעים, יש לייחס לתובע אשם תורם הואיל ונכנס לצומת לא פנויה במהירות גבוהה. באשר לנזק, נטען כי היה מקום לבצע את הקיזוזים שנעשו.

האשם התורם

4.       הנתבע הודה באחריותו לתאונה: "יצאתי מצומת שהיה בה תמרור עצור, לא הסתכלתי לצדדים כמו שצריך, כשהייתי כבר באמצע הצומת חבר שישב לידי אמר לי לעצור מהר כי רכב מתקרב והוא לא יכל לעצור בגלל קרבה בין שני המכוניות".

5.       התובע העיד כי נסע במהירות המותרת של 50 קמ"ש וראה את רכב הנתבע שניה אחת לפני שהגיע לצומת. דברי התובע קיבלו חיזוק מדברי הנתבע לפיהם לא היה באפשרותו של התובע לעצור, בשל הקרבה בין שני כלי הרכב.

6.       תקנה 51 לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961 (להלן: תקנות התעבורה) קובעת:

"לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב."

תקנה  52 קובעת:

"חייב נוהג רכב להאיט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש..."

תקנה 65 לתקנות התעבורה קובעת:

"לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכלתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור".

ראו גם בע"א 267/58 מרדכי לקריץ ואח' נגד אברהם שפיר, פ"ד יג, 1250 (1959):

"זכות קדימה, אינה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית, ואין להשתמש בה "בעיניים עצומות".